רש"י על בבא מציעא פ״ט

1 מכדי כל מילי איתנהו בחסימה - כלומר על כרחך שור לאו דוקא וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה דילפינן שור שור משבת בפרק שור שנגח את הפרה ב"ק דף נד: דגבי שבת כתיב וכל בהמתך וכיון דשור לאו דוקא למה לי דכתביה רחמנא ליכתוב לא תדוש בחסימה:

2 לאקושי חוסם לנחסם - אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלין:

3 בשעת גמר מלאכה - זו היא שעת גמרו:

4 המחבץ - מיני חריצי חלב:

5 שבשעת גמר מלאכה - ועכשיו הוא גומר מלאכתו ומתניתין לאחר גמר מלאכה קאמר דאין אוכלין כגון נתפרסו עיגולין:

6 המנכש - קא ס"ד שעוקר מביניהן שאינן יפות:

7 דקא משליף קטיני - יש בבצלין שמסתרסין ולא יהו גסים לעולם וקורין אותם בלע"ז ציב"ש ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב מקום ולהתפשט דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית ולא ממעט מאל כליך לא תתן וממעט להו מדיש דלאו שעת גמר מלאכה הוא דעיקר פעולה משום תקון גדולין הוא שהם מחוברין ועומדין:

8 הבודל בתמרים ובגרוגרות - שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה:

9 בתוחלני - תמרים רעים שאין מתבשלין באילן ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים ושמן חותלות ומתחממות ומתבשלות וקודם שנתבשלו קאמר דהבודל מהן פועל אוכל בהן דלא נגמרה למעשר:

10 הלש - משנתן המים וגילגל נתחייב בחלה ועדיין צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה:

11 והמקטף - עורך וטח פניה:

12 ותיפוק ליה משום מעשר - והלא נגמרה מלאכתו למעשר וטחינה והרקדה דמקמי לישה נמי לא אכיל:

13 נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר - בפ"ק דקדושין ספרי פרשת שלח דכתיב בבואכם אל הארץ שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן כי תבואו וכאן נאמר בבואכם. משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה אבל במעשר לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה דכתיב עשר תעשר וכתיב בתריה במקום אשר יבחר עד שנבחרה שילה לא נתחייבו והיינו לאחר כיבוש וחילוק כדכתיב ביהושע וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל מועד בגלגל י"ד שנים כדאמר בזבחים דף קיח::

14 מידי חיוב מעשר קא גרים - לסלק את הפועלין מדין אכילה:

15 גמר מלאכה קא גרים - כדיליף מדיש לא שנא בזמן מעשר ול"ש בלא זמן מעשר דמעשר גבי אכילת פועל לא כתיב:

16 אמר רבינא כרוך ותני - הנך תרתי מתניתין דלעיל לא תיתננהו לחודא למיתני בקמייתא מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר דא"כ שמע מינה הא נגמרה למעשר לא אכיל וקשיא בתרייתא אלא כרוך ותני חדא מה דיש מיוחד שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה שהן דברים הנהוגין בו אף כל שלא נגמרה מלאכתו לדבר הנהוג בו אם למעשר לחודיה למעשר אם לחלה לחלה יצא הבודל בתמרים דנגמר למעשר ואין בהם דבר מאוחר ממנו ויצא הלש שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו:

17 מהו שיהבהב באור - את המלילות והאור ממתק טעמו וכן הענבים:

18 אכשורי גברא - להכין עצמו לאכילה מרובה לא מיבעיא לן שהרי לא אסרה עליו תורה והאי לאו כענבים ודבר אחר דמי דהתם גבי ענבים אכשורי פירא הוא:

19 פועלין אוכלין ענבים - כל אכילתן משהין עד שמגיעין לראש אומניות שהן בגלוי והשמש מכה אותן וממתקן:

20 ראשי אומניות - ראשי שורות הכרם בלשון ארמי אוציית"א ובלע"ז אורמ"ן:

21 התם משום ביטול מלאכה - שמבטל עצמו כשמהבהב:

22 דאיכא אשתו ובניו - שלא נשכרו אצל בעל הבית ומהבהבין לו:

23 ולא יכמור - יחמם שמטמינם בעפר חם:

24 ולא יפריך - בלציי"ר בלע"ז כמו שעושין לתפוחים:

25 על יד - מיד ליד:

26 עודרין מוסקין בוצרין גודרין - כולם לשון לקיטה הן לכל מין ומין:

27 ופטורין - מן המעשר ולא אמר מקח הוא לפי שאין זה תנאי שכרן אלא התורה זכתה להם:

28 בפיתם לא יאכלו - משום דינא נקט ליה לפי שאוכלין הרבה:

29 לא יספות - יטבול קס"ד משום ענבים ודבר אחר קאמר ולא משום מעשר אלמא אכשורי פירא אסור:

30 מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי - ואע"ג דעלייהו דענבים קא מבדר ליה ולאו מילתא באפיה נפשיה הוא ספת מ"מ דבר אחר הוא אבל מהבהב אימא לך דשרי:

31 לעדור - לחפור:

32 לקשקש - לכסות שרשים המגולים:

33 הרי זה לא יאכל - מן הזיתים שבאילן דבעינן שעת גמר מלאכה:

34 שכרו לבצור - בענבים:

35 למסוק - בזיתים:

36 ללקט - בשאר פירות אותן הנושרין על גב הקרקע:

37 קצץ - והתנה עם בעל הבית ע"מ שאוכל הוה ליה כעין מקח:

38 אחת אחת אוכל - דפחות משתים לא חייל איסור שם גורן בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

39 שתים שתים לא יאכל - דשתים מכי מטי להו מילתא דחשיבותא כגון קציצה או מקח חייל עלייהו שם גורן כדיליף אסמכתא מקרא לקמן וקביעותא דקציצה ומקח דרבנן היא כדאמרן לעיל בבא מציעא פח: דאי מדאורייתא - אין חילוק בין שתים לאחת:

40 וסופת במלח ואוכל - קס"ד ספיתא במעשר לא מהניא ולא נקט ליה אלא לאשמועינן דלא מעכב עליה בעל הבית:

41 אהייא - איצטריך לאשמועינן:

42 אלא לאו - ארישא דלא קצץ:

43 כאן בארץ כאן בחוצה לארץ - וספיתא לאו משום ענבים ודבר אחר לענין דינא נקט לה אלא משום חשיבות אכילה לענין מעשר נקט ליה ואסיפא קאי:

44 בארץ - דמעשר דאורייתא הוקבעה ספיתא דספיתא במלח גמר מלאכתייהו דגלי דעתיה דלית ליה גורן אחרינא:

45 מותר לכתחילה - בתמיה היכא דמעשר דידיה מדרבנן תקבע ליה ספיתא מדרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון:

46 תרתי קבעא ספיתא - כדיליף לקמן בפחות משתים לא הוי גורן:

47 קצץ בין ספת ובין לא ספת - קציצה משוי גורן כשהן שתים ואחת אחת אוכל שתים לא יאכל וכיון דאכילה על ידי קציצה ליתא בשתים אלא באחת לא קבע בהם ספיתא משום הכי קתני סופת במלח ואוכל ואסיפא דוקא קאי:

48 לא קצץ ולא ספת אוכל שתים - ספת לא יאכל שתים דקבעא ספיתא ומשום הכי קתני בברייתא קמייתא ולא יספות דלאו בקצץ איירי ואכילתו בשתים שתים:

49 ותרתי דקבעא ספיתא מנלן - כלומר מנלן דבעינן תרתי ובציר לא:

50 כי קבצם כעמיר גורנה - אין גורן בלא קיבוץ ואין קיבוץ פחות משתים:

51 המרכסות בתבואה - ששורין שעורין במים ומייבשין אותן בתנור ודשין אותן בפרות להסיר קליפתן והוא חושלא: